עברו שבועיים. אולי חודש. אתם כבר לא בוכים בכל בוקר, אבל עדיין יודעים בדיוק מתי האקס היה מחובר לאחרונה. ואז עולה השאלה שמגיעה כמעט עם כל פרידה: כמה זמן זה עוד ייקח?
התשובה הקצרה היא שאין מספר אחד שמתאים לכולם. יש מחקרים שמראים שיפור משמעותי בתוך כמה חודשים, אבל הם לא מוכיחים שבתאריך מסוים מתעוררים ופתאום לא מרגישים כלום. להתגבר על פרידה הוא תהליך, לא ספירה לאחור.
במחקר אורך שעקב במשך שנתיים אחר צעירים שחוו פרידה, החוקרים מצאו עלייה זמנית בתסמינים רגשיים סביב הפרידה, ובממוצע חזרה לרמה שהייתה לפני הפרידה בתוך כשלושה חודשים. זה ממצא חשוב, אבל הוא לא אומר ששלושה חודשים הם דדליין. המחקר בדק מדד מסוים ובקבוצה מסוימת, ולא את הרגע שבו האקס מפסיק לעניין לגמרי. למחקר של Acolin ועמיתיה.
מחקר אחר בדק דבר שונה לגמרי: כמה זמן לוקח לקשר ההתקשרותי לאקס לדעוך. נקודת האמצע הממוצעת שנמצאה הייתה ארוכה בהרבה, אבל גם כאן לא מדובר במשך הכאב או בחוסר יכולת להתקדם. אפשר לחזור לתפקד, לצחוק, להכיר ולבנות חיים חדשים עוד לפני שהאקס הופך לאדם שאין כלפיו שום מטען. למחקר של Chong ו־Fraley.
הפער בין המחקרים הוא בדיוק העניין: "להתגבר" יכול להיות לחזור לישון, להפסיק לבדוק, לחשוב פחות, לא לרצות לחזור, או לא להרגיש דבר. כל הגדרה נותנת שעון אחר.
בקשר ארוך לא מאבדים רק אדם. מאבדים גם הרגלים, תוכניות, חברים משותפים ולעיתים גרסה של עצמנו שהתקיימה בתוך הזוגיות. סדרת מחקרים מצאה שפרידה נקשרה לירידה בבהירות העצמית, כלומר לתחושה פחות ברורה של "מי אני עכשיו", ושהבלבול הזה נקשר למצוקה רגשית. למחקר של Slotter ועמיתיה.
לכן לפעמים השאלה אינה רק "מתי אפסיק להתגעגע", אלא "מה נשאר ממני בלי הקשר הזה". בנייה מחדש של שגרה, קשרים ותוכניות היא חלק מההחלמה, לא הסחת דעת ממנה. אפשר להיעזר גם במדריך על איך להתחיל לחזור לעצמך אחרי פרידה.
אם כל פתיחת אינסטגרם מביאה עדכון חדש, המוח לא באמת מקבל מרחק. מחקר שעקב אחרי מבוגרים שנפרדו מבני זוג מצא שיותר מפגשים עם האקס ניבאו יותר מצוקה בהמשך אצל משתתפים ללא ילדים משותפים. החוקרים לא קבעו שכל קשר עם אקס מזיק, ובוודאי שיש מצבים שבהם קשר הכרחי. הם כן הראו שהמשך המגע עשוי להיות חלק מהסיפור. למחקר של O'Hara ועמיתיה.
גם מעקב ברשת נקשר במחקר אחר ליותר מצוקה ופחות צמיחה אחרי פרידה. זה היה מחקר מתאמי, ולכן אי אפשר לומר ממנו שהבדיקה לבדה גורמת לקושי. ייתכן גם שמי שקשה לו יותר בודק יותר. כך או כך, אם כל בדיקה פותחת מחדש את אותו לופ, כדאי לקרוא את המדריך על איך להפסיק לבדוק את האקס אחרי פרידה.
אין דמיון בין פרידה שהגיעה אחרי חודשים של התרחקות לבין הודעה שנחתה בלי אזהרה. גם מגורים משותפים, ילדים, עבודה באותו מקום, קשר ראשון משמעותי או חוסר תמיכה יכולים לשנות את הקצב. לכן השוואה לחבר שהמשיך הלאה אחרי חודש כמעט תמיד מחסירה את רוב הסיפור.
התקדמות לא חייבת להיראות כמו אדישות. לפעמים היא נראית כך:
אם המחשבות עדיין חוזרות, זה לא אומר שלא התקדמתם. המטרה אינה למחוק אדם מהזיכרון. המטרה היא שהזיכרון יפסיק להחזיק את ההגה. להעמקה אפשר לקרוא למה האקס לא יוצא לנו מהראש.
אלה מדדים פחות דרמטיים מתאריך ביומן, אבל הם אומרים הרבה יותר על הכיוון.
אין צורך לחכות למספר מסוים של שבועות כדי לבקש תמיכה. אם לאורך זמן קשה לישון, לעבוד, ללמוד, לאכול באופן סדיר או לקיים שגרה בסיסית, אפשר לפנות לאיש או אשת מקצוע. המטרה אינה להכריח את הלב להתקדם מהר יותר, אלא לקבל עזרה כשהעומס גדול מדי לניהול לבד.
אצל חלק מהאנשים מורגש שינוי גדול בתוך כמה חודשים. אצל אחרים הקצב איטי יותר, במיוחד כשהקשר היה חלק מרכזי מהזהות או כשהמגע עם האקס נמשך. אין תאריך שמפריד בין "תקוע" ל"התגבר".
הסימן החשוב אינו שעבר מספיק זמן, אלא שהחיים מתחילים שוב להתרחב. אתם חושבים פחות, בודקים פחות, פועלים פחות מתוך הדחף, וחוזרים בהדרגה להיות האדם שמחליט מה קורה ביום שלו.
הספר איך לתקן לב שבור (ולחזור לאהוב) נכתב בדיוק בשביל השלב הזה. לא כדי לתת ללב דדליין, אלא כדי לעזור לעבור את הדרך עם קצת יותר דיוק והרבה יותר הומור.
