היד כבר יודעת את הדרך: “רק שנייה” באינסטגרם, ומוצאים את עצמנו בסטוריז של מישהו/י שאנחנו מנסים לשכוח. זה לא כישלון אופי—זה מוח שמחפש הרגעה. הבעיה: ההרגעה הזו מחמירה את הכאב. המדריך הזה בונה “קפסולת שקט” דיגיטלית—לא כהענשה, אלא כהגנה אוהבת.
לפני כל הגדרה טכנית, כותבים בסמארטפון: “אני/י בוחר/ת להימנע מתוכן של X במשך 30 יום כדי לרפא את הלב ולהחזיר שליטה.” שומרים כהערה/רקע נעילה. כשבא הדחף—קוראים. זו תזכורת למי אנחנו שומרים.
באינסטגרם/טיקטוק—Unfollow אם אפשר, ואם קשה—Mute לפוסטים וסטוריז. בוואטסאפ/טלגרם—השתקה, ארכוב צ’אט, הסתרת “נראה לאחרונה”. בפייסבוק/לינקדאין—“הסתר ל־30 יום”. אין חובה להסביר. אם חייבים—משפט קצר: “בתהליך החלמה, נמנע/ת עכשיו מתקשורת/מעקב. תודה על ההבנה.”
מוחקים היסטוריות חיפוש. בכל תוכן שמציף. ואז, מזינים את הפיד בטוב: טבע, בישול, אומנות, בעלי חיים, הומור. בשבוע הראשון—מכבים פושים לגמרי. שקט הוא מרחב ריפוי.
כלים ברמת המכשיר: “זמן מסך” או אפליקציית חסימה עם קוד אצל חבר/ה; העברת האפליקציות לעמוד 3–4 בשם “לא עכשיו”; במחסור כוחות—מחיקה ל־72 שעות. העיקר: להגדיל את המרחק בין דחף לפעולה.
כשחייבים לדבר (חפצים, תשלום, ענייני עבודה/לימודים)—שומרים קצר:
“בשביל ההחלמה שלי, אפשר תקשורת עניינית בלבד ולנושא X? תודה.”
“אפשר לאסוף את הדברים מחר בין 18:00–19:00? אם לא—שליח.”
“קיבלתי. אעדכן עד יום ה’.”
אין קריצות, אין “דרך אגב”, אין אימוג’ים מתחנפים. כל תוספת—פתח לחזרה.
מכינים רשימת “מיקרו־מעשים”: תה, מקלחת קצרה, פתיחת חלון, 10 סקוואטים, נשימות איטיות, שיר טוב. כשהיד מתקרבת לטלפון—מפעילים אחד מהם. לרוב הגל חולף תוך דקה־שתיים.
בוקר: שתי דקות אור שמש, כוס מים, משפט כוונה. לילה: שתי פסקאות למחברת—“מה כאב”, “מה עזר”. הטקסים הקטנים מורידים חרדה ומחזירים תחושת שליטה.
לא נוזפים בעצמנו. עוצרים, נושמים, כותבים: “צפיתי—זה סימן לגעגוע, לא הוראה לפעולה.” מחזקים חסימה לעוד שבוע, ממלאים זמן בפעילות פיזית/חברתית. נפילה היא שיעור, לא הוכחה שאי־אפשר.
מגדירים אדם אחד עם מילת קוד (“קוצים”). כשהדחף מגיע—שולחים לו/ה את המילה. לפעמים “קפה למטה בעוד 10 דקות?” מציל ערב שלם.
ניתוק דיגיטלי הוא בחירה לאהוב את עצמנו בפועל. כשהאצבע מפסיקה לחפש את השם שלהם, הראש מתחיל למצוא את שלנו. משם—יש אוויר.
אהבה. הדבר הכי נפלא בעולם.
יש כל כך הרבה סוגים של אהבה.
אהבה של לילה קצר או חיים שלמים,
כזאת שממלאת ומרגשת, או שואבת ומרוקנת.
אהבה רומנטית ומכילה, או תשוקתית וגסה.
ואם יש מזל, קצת מכל דבר.
עד שפתאום היא נגמרת.
לא משנה איזו אהבה זו היתה, לב שנשבר הוא חוויה לא נעימה.
אם הגעתם לפה, אז עשיתם צעד נכון בדרך להחלמה.
איך לתקן לב שבור (ולחזור לאהוב) נוגע באחת הנקודות הכואבות שיש – שברון לב – בדרך קלילה, יצירתית ומלאת הומור, ומספק תובנות שיעזרו לכם לצאת מחוזקים ומדוייקים לקשר הבא.
האיורים המקוריים של נעמה יראון, לצד הכתיבה המושחזת של נמרוד פרידברג, הופכים את הספר למתנה ייחודית, מצחיקה ומחזקת למי שעובר פרידה או מחפש אהבה.
